קרן השקעות מבוססת ומצליחה פנתה אלינו. בדרך מקרית, הם גילו שהלוגו שלהם בעל קווי דמיון לסמל של גוף ידוע לשמצה, וזה הציק להם. חוץ מזה, מאז שנוצרה השפה החזותית שלהם חלפו שנים, השוק השתנה, הם בגרו וצמחו, והרי לכם צירוף סיבות ונסיבות מוצדק, לצאת לתהליך של Rebranding. ידענו והרגשנו שהמותג שלהם חזק ועוצמתי, עם אופי מובהק שאי אפשר לטעות בו: תמהיל של האישיות שלהם עצמם, השותפים והצוות הבכיר, הדרך שעברו, הבחירות שעשו עם השנים, וההצלחה הכבירה שלא אחרה להגיע. נקודת פתיחה מצויינת עבורנו, אבל לא נטולת כאב בטן.

יצאנו לדרך עם תהליך אסטרטגי שהניב תובנות עמוקות וחכמות, שאומצו בחום ובהתלהבות על ידי השותפים. נלהבים ומלאי השראה, המשכנו לעיצוב הלוגו ופיתוח השפה הויזואלית. הצוות הפך כל אבן בעולם ההון סיכון, העמיק חקר בכל צורה הנדסית שנוצרה מאז פיתגורס, ובחן כל גוון במנעד הצבעים בטווח שבין שורשיות לחדשנות. יצרנו שלושה כיווני מיתוג שונים זה מזה, מנומקים ומרהיבים, התלבשנו יפה, הצטופפנו במונית ושמנו פעמינו למשרדיהם הנעימים. הפרזנטציה עברה בהצלחה. החדר היה מלא בחיוכים, קיבלנו פידבקים חכמים ואוהבים, והוחלט לתת לדברים לשקוע כמה ימים.

הימים חלפו, וקיבלנו טלפון. תשמעו, הכיוון הראשון קצת דומה לחברה שראינו. הכיוון השני יפה אבל לא אנחנו. הכיוון השלישי יכול לעבוד, אבל לא מדוייק. הקשבנו, ויצאנו לעוד סיבוב. אחריו הגיע עוד אחד, ועוד אחד. בין לבין, ניהלנו שיחות עומק עם השותפים, בנינו תהליך שקוף ומשתף ובכל צמתי ההחלטה, עברנו עם עצמנו תהליך של התבוננות פנימה והתמודדות לא פשוטה עם הצורך להעמיד עוד ועוד גירסאות לאותו בריף, אבל מה שלא עשינו, זה לא התקבל.

אז מה קרה שם בעצם? הצוות אהב מאוד את הלוגו הקיים והיה קשור אליו ומחובר אליו בכל נימי נפשו. המותג עצמו, היה כבר בעל הסגולות הנדירות ביותר שאפשר רק לחלום עליהן: אישיות חזקה ומובהקת, מוכרות ומוניטין מעולה. עם יד על הלב, הם לא באמת היו זקוקים למיתוג מחדש.

רוב הפרויקטים שמגיעים אלינו הם מאיזורי ה-B2B, ולמען האמת, זאת התמחות של שנים, לקחת את עולמות התוכן המשמימים ביותר עלי אדמות, לחפור, להעמיק, למצוא את הניצוץ ולספר לעולם סיפור סקסי, כריזמטי, מחבר. בדיקות תוכנה? תיחזוק צנרת באמצעות גלי קול? ביקורת ספרים עבור רואי חשבון? Bring it on, אנחנו כבר נעשה את הקסם. זה קשה לאללה, כל פעם מחדש. ולכן, לא היה גבול לשמחה שלנו, כשהגיע אלינו סוף סוף פרויקט D2C. מוצר מגניב - צ׳ק. פוטנציאל להצלחה גלובלית - צ׳ק. כימיה עם הצוות - צ׳ק. יאללה, יוצאים לדרך.

אז התחלנו מבניית שאלון, שיגרנו אותו למשיבים ברחבי הגלובוס. קיבלנו עשרות תשובות שהעיפו לנו את הראש. זיקקנו תובנות, הגיעו מסקנות, כתבנו אסטרטגיה, הבאנו שורה בת ז**ה, חכמה כזאת, שמחוברת למוצר, להשפעה שלו על חלל הבית, וגם למה שקורה בלב. עברנו ל-Naming. גם כאן, ראשיתה של עבודה מתודולוגית הסתיימה ברשימת פיינליסטים מיוחדים, עוצמתיים, מעיפים את הראש. אנחנו היינו מבסוטים, אבל התהליך התחיל לקרטע. נשלחנו לעוד ועוד סבבים, התבקשנו לשוחח עם יועצים משפטיים, ובסופו של דבר השמות שהבאנו לא ראו אור, והלקוח ביקש שנעבוד עם שם שהוא בחר. הרגשנו שאנחנו עובדים עם המון התנגדויות, בולעים צפרדעים והרעיונות שלנו הלכו ורודדו עם כל סבב נוסף.
‍
אז מה קרה שם? כשיצאנו לדרך, לא הבנו שיש אדם עם say משמעותי, שלא היה שותף בקבלת ההחלטות עוד בשלבי המחקר והאסטרטגיה, ובעצם לא משנה מה היינו מביאים לשולחן, בלי שותפות אמיתית עם הלקוח אי אפשר להצליח.

מה קורה כשהלקוח רוצה וצריך עבודה פשוטה וסולידית? בסיפור השלישי והאחרון בשרשרת חוסר הקשב, לא הקשבנו לצורך של הלקוח. נורא לא רצינו להיות B2Boring, והפגזנו עם שפה איורית רבת קסם ודמיון.

העבודה שלנו לא ראתה אור. חשבנו שעשינו עבודה נפלאה ומקורית. עפנו על עצמנו, וכגודל התעופה, כך כאב ההתרסקות. הייתי רוצה לומר שהקדמנו את זמננו, אבל עם יד על הלב, לא היינו בקשב מלא ללקוח, ודחפנו בכל הכח בכיוון לא נכון. אני שואלת את עצמי, מי אנחנו בתוך פרויקט כזה, ומה עם האיכויות הגאטסיות שלנו: התעוזה, הבעיטה במוסכמות, הקשב לבטן? האם לעשות עבודה סטנדרטית זה בסדר לפעמים?